<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' גיטין פ"ח</h1>
<h2>דף צא.</h2>
אשה שאמרה, אשת [איש] הייתי וגרושה אני, נאמנת, הפה שאסר הוא הפה שמתיר. הוחזקה אשת איש נאמנת לפסלה מן הכהנה לעולם, אבל לא להתירה לשוק, מת בעלה חוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת. הביאה עדים שנתגרשה, אפילו אין שם גט [הרי זו תנשא לכתחלה, הוציאה גט] בידה ואומרת, גרשני בעלי, נאמנת ואפילו אין מקויים ותנשא בו. אמר הבעל, לא נתתיו לה אך נפל ממני, כיון שהודה שכתבו והוא בידה אינו נאמן. אמר הבעל, פקדון היה, על תנאי, לא כתבתיו, מזוייף, יתקיים בחותמיו או בעידי מסירה. היא אומרת, גירשתני ואבד הגט, והוא אומר, לא גרשתיך, אפילו הוחזקה אשתו, נאמנת, חזקה אין מעיזה בפני בעלה. מעשה בא לפני ר"י, באיש שאמר קדשתי אחות אשתי קודם שנתקדשה לי זו ולא גרשתיה והוי כבר נשואה ויש לה בנים ופלוני ופלוני עדים והנם במדינת הים, ואמר ר"י, דכל זמן שלא באו עדים ליכא למיחש, דזה אינו נאמן לאוסרה עליו ואפילו היא תאמר קדשני אינה נאמנת ליאסר על בעלה אך זה אסור באשתו ובקרובותיה של ראשונה ושנייה ואפילו אם באו עדים ואמרו כן הוה שקדשה בפנינו אין חשש הואיל וזה היה בחופה בשעת קדושיה לאחר כאלו אמרה בפני(נ)ו גרשת[נ]י. והלכתא מותרת לשניהם.
